שתפו אותי

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב print
Print

רוצים לקרוא עוד?

חינוך מקצועי – תהיות על הרווח בין צורכי הכלכלה וההתפתחות האישית

במאמר הקודם (עלייתו ונפילתו (ועלייתו שוב?) של החינוך המקצועי בישראל) דיברנו על עלייתו ונפילתו של החינוך המקצועי ועל כך שלאחר שנים של הזנחה החליטה מערכת החינוך לשקמו ולפתחו.  מתוך כך צפה ועולה השאלה מיהו אותו חינוך טכנולוגי/מקצועי בו אנו מעוניינים. מהן מטרותיו?

החזרה איננה פשוטה. החינוך המקצועי בישראל  כפי שראינו נולד בחטא והוכתם  בחטא ההסללה, ההפליה העדתית  וההזנחה המתמשכת. כיצד לא חוזרים על טעויות העבר? בעיקר כאשר החינוך המקצועי כן, בין השאר, נותן מענה לתלמידים בעלי יכולות לימודיות חלשות, או מסוגל לספק אופק תעסוקתי לבני השכבות החלשות. האם נכון להיכנס שוב אל הפינות  המורכבות הללו?  

אחת מן הסיבות העיקריות לקמבק, לחזרה מחדש  של החינוך המקצועי הן הדרישות של צה"ל ושל התעשייה בעובדים בעלי מיומנויות טכניות. אך הדרישה הזו מציבה לאנשי חינוך אתגר לא פשוט.

במשך שנים הדפו קברניטי  מערכת החינוך את דרישות התעשייה בטענה כי: "מערכת החינוך איננה חברת כוח האדם של התעשייה"

אנו שולחים את ילדינו לבית הספר על מנת לספוג ערכים, ללמוד, להתפתח ולרכוש השכלה רחבה. בית הספר אינו מרכז  לקורסי הכשרה שמטרתם להכשיר עובד למקצוע מסוים.  הצורך בידיים עובדות הוא לגיטימי אך אנו שולחים את ילדינו לא כדי שלמפעל כלשהו יהיו עובדים, מטרות החינוך  הן רחבות הרבה יותר מאשר הכשרה לקראת השמה מקצועית.

ואכן, באיזו מידה לגיטימי לבנות מערכת חינוכית שמטרתה מענה לצורכי התעשייה? או השוק בכלל? 

ואולי, בבואנו לבנות את מערך החינוך הטכנולוגי החדש, עלינו לצאת מנקודת מוצא כי מדובר בשדה חינוכי טהור, וכך להתייחס ליעדים אותם אנו מעוניינים להשיג? ההערכה היא כי לפחות שליש מהתלמידים מרגישים מחוברים לחינוך מעשי ולא תיאורטי. אותם תלמידים, המגיעים מכל רמת היכולת הלימודית, מתפתחים באופן מיטבי לא דרך לימוד עיוני  אלא דרך התנסות  מעשית. החינוך  המקצועי טכנולוגי מעמיד שפה פדגוגית עצמאית כאופציה נוספת במקביל לחינוך העיוני. 

האם ניתן לשלב את ההיבט של הצורך התעסוקתי/הכלכלי עם הפדגוגיה של החינוך המעשי? 

לגבינו, הצוותים החינוכיים בתכניות השונות של תעשידע כל השאלות הללו אינן תיאורטיות כלל. היא ארגון שמיקם את עצמו על הצומת הלוהטת שבין עולם התעסוקה לעולם החינוך. תעשידע חובשת מבחירה את שני הכובעים  ורואה לעצמה את הזכות לייצג את האינטרסים של התלמידים ושל הצרכים  המשתנים של העולם שבחוץ. כמעט בכל תכנית  תעשידע אם זו התנסות  מעשית במוסך או בחברת תכנה לילדי החטיבות העליונות ואם זה תוכניות מדעיות טכנולוגיות לילדי חטיבות הביניים  הנפגשים עם היישום של החומר הנלמד  בתעשייה מול מהנדסים, מנטורים מקצועיים ובעלי מקצוע שונים, המתח המובנה הזה תמיד נמצא שם.  התשובה איננה פשוטה. במהלך העלאת השאלות הללו נזכרתי 

במאמרו של פילוסוף חינוכי יהודי אמריקאי בשם ישראל שפלר:  Reflections on Educational Relevance”  שנסוב על החינוך המעשי. שפלר  אומר ששום מדינה  בהשקעה האדירה שלה בחינוך לא יכולה להתעלם מצורכי החברה, הכלכלה והמשק, והיא חייבת להביא אותם בחשבון אל תוך מערכת החינוך. כלומר החינוך חייב לשרת את צרכי המדינה, החברה והקהילה.  אך מן הצד השני מזהיר שפלר את האחראים לחינוך שלא להיכנע  לתכתיבים ודרישות של המדינה, החברה והקהילה בנושאים חינוכיים, אם אלו נתפסים כלא ראויים, או כמנסים לשמר מודלים ותפיסות  קיימות שאנשי החינוך סבורים שיש לאתגרם.  

החינוך הטכנולוגי מקצועי  צריך לייצג את הצורך הציבורי לאו דווקא כפי שהוא אלא כפי שאידיאלית הוא צריך להיות, כלומר אנו כאשי חינוך צריכים לתפוס עמדת חזון ומנהיגות בבואנו לעצב את דמותו של הדור הבא למען החברה בה ישתלב.

מדינת ישראל זקוקה לעובדים טכניים מוכשרים בתחום התעשייה והשירותים ולשם כך היא פותחת בתי ספר ומגמות לימוד, אך תפקיד בית הספר איננו לספק מכסות של עובדים אלא ליצור את  הבוגרים האידיאליים אשר יחונכו לקדם אותה לעיתים תוך כדי השמעת ביקורת, תוך פעולה למען רפורמות ומאבק לשינוי. חינוך מעשי טוב לא מספק עובדים צייתנים אלא להיפך עובדים ביקורתיים בעלי חוט שידרה ומחשבה עצמאית. 

כשתעשידע חושפת תלמידים להתנסות מעשית במוסכים או בחברות תוכנה היא איננה מכינה פועלים למקומות עבודה אלו (אם כי אם יקרה הדבר תהייה זאת תוצאה רצויה וראוייה שבמקביל יש לשאוף אליה), גישת הלמידה במקום העבודה ((work base learning חותרת לבנייה והתפתחות של סקרנות, יצירתיות ובבניית מסד של ידע רחב בתחומים הטכנולוגיים זאת  מתוך התמודדות עם אתגרים העולים  מן העולם האמיתי שמחוץ לכתלי בית ספר. 

הנערים והנערות הרי יתגייסו לצבא, יעבדו במלצרות או בכל עבודה מזדמנת אחרת ורק אחרי שישובו מהטיול הגדול במזרח יבחרו במסלול לימודים או התפתחות מקצועית. אנו חיים בעידן של אי ודאות. איננו יודעים כיצד ייראה שוק העבודה בעוד שנה, חמש, או עשר שנים. תהייה זו יוהרה, לא רק פטרנאליזם,  לחזות ולהתאים לנער או נערה  מקצוע ספציפי במקום עבודה ספציפי. תעשידע שמה לעצמה מטרה להקנות לתלמידים כלים באופן רחב ועמוק  להתמודדות בעולם טכנולוגי משתנה אם בצורה של הסמכות מקצועיות משמעתיות, אם ביציאה לקורסים מקצועיים מגוונים ב"עולם של הגדולים" ואם  בנסיון לאמץ מודלים של חניכה  וקשר ישיר  למקומות עבודה ובעלי מקצועות שונים. מן התהליך הזה יעלה ויצמח  האדם, העובד, שלא רק ישתלב אלא יוביל ויתווה את הדרך של עולם התעסוקה של מדינת ישראל.

 

הירשמו לניוזלטר שלנו >>

סיפור ההצלחה של תמר איבגי - מדריכה בתעשיידע

"מסוגלות עצמית והיכולת לבחור באופן עצמאי את מה שמתאים לנו- זו ההכנה הטובה ביותר לעתיד מבטיח"

הכירו את תמר אבגי, סטודנטית למדעי המחשב ומדריכה בתכנית "קידום בנות להייטק" שמטרתה לחשוף נערות בכיתה ט' לעולם הטכנולוגי ולהגדיל את סיכויי השתלבותן בשוק ההייטק.

למה את כאן ?

בתור מישהי שבחרה ללמוד במגמת מחשבים בתיכון ולאחר מכן מדעי המחשב באוניברסיטה, אני רואה את הצורך בכוח אדם נשי בתעשיית ההייטק בכלל והתכנות בפרט, ולכן שמחתי כל כך שיש לי את ההזדמנות להיות חלק מהתהליך החשוב הזה שתעשיידע מקדמת.

זה לא רק ללמוד פיתוח קוד. במהלך התכנית אנחנו מדברות על פמיניזם ומגדר ונפגשות עם נשים מובילות בתעשייה.

האתגר: חשיפה

העולם שלנו טס קדימה והטכנולוגיה תופסת מקום משמעותי יותר ויותר בתעשייה.

נערות רבות אינן נחשפות לעולם הטכנולוגיה ולכן גם לא בוחרות במגמה טכנולוגיות.

זה מעגל שצריך לפרוץ אותו.

אני מקווה שעם הזמן נראה את השינוי מתרחש גם בבתי הספר- ויותר בנות יבחרו במגמות הטכנולוגיות.

איך אפשר, בעינייך, להכין את הנערות הצעירות לאתגרי העולם המשתנה?

חלק ממטרות התוכנית הוא לפתח את תחושת המסוגלות העצמית ולאפשר בחירה עצמאית .

לדעתי זאת ההכנה הטובה ביותר לעתיד מבטיח.

מסר מהמדריכה לנשות העתיד:

אל תפסיקי לשאול את עצמך מה את באמת רוצה לעשות ואיפה את רוצה להיות. את מסוגלת ליותר ממה שאת מדמיינת".

דילוג לתוכן