אנחנו חיים בעולם של שינויים דרמטיים בתחום הטכנולוגי המשפיעים על עולם התעסוקה באופן מהותי ועל העולם כולו כפי שאנו מכירים אותו. יש הרואים בכך איום. אני שייך דווקא לחלק האופטימי הרואה בשינויים אלו ברכה והזדמנות לשפר את חיינו. השינויים הללו מחייבים הערכות של המערכות החינוכיות וההכשרתיות של החברה והכלכלה בסדר גודל שלא היינו רגילים אליו. בדרך כלל  נהוג להתלונן כי דבר לא נעשה, ברצוני  במאמר קטן זה להצביע דווקא על תכנית חדשנית ופורצת דרך העוזרת לדור הצעיר להכין את עצמו לאתגרי העתיד.

בימים אלו מותנעת זו השנה הרביעית תכנית "ההתנסות בתעשייה" של משרד החינוך. התוכנית מופעלת במאות בתי ספר, במגמות הטכנולוגיות על ידי עמותת תעשיידע. מטרת התכנית כפי שמעיד שמה הוא לחשוף אלפי תלמידים במגמות הטכנולוגיות אל עולם התעסוקה האמיתי. המילה חשיפה יכולה להטעות. יש להדגיש שאין מדובר בביקורים חד פעמיים אלא בתוכנית מבנית על בסיס שבועי לאורך כל השנה המהווה חלק מתוכנית הלימודים.

תלמידים המתמחים במקצועות האלקטרוניקה, הנדסת תכנה, ביוטכנולוגיה, תחבורה חכמה, מערכות ייצור ממוחשבות ובעוד תחומים טכנולוגיים ומקצועיים רבים אחרים רוכשים לכל אורך שלש שנות הלימוד בתיכון  הבנת עומק בפן המעשי של תחום הידע אותו הם לומדים, באופן המתקשר ישירות  לאופציות של התפתחות בשוק התעסוקה.

להבדיל מתפיסת החינוך המקצועי הישן, שזכה לביקורת רבה במהלך השנים ועדיין שורד בשולי המערכת שמחוץ למשרד החינוך, תכנית זו מייצגת תפיסה חינוכית חדשנית ופורצת דרך הנמצאת בשלבי יישום ראשונים גם במדינות מתקדמות אחרות.

במובן זה ישראל היא אחת המדינות המובילות את התפיסה כי הדינמיקה של ההתפתחויות הטכנולוגיות אינה מאפשרת להשאיר את התהליך הלימודי בתוך כותלי בית הספר בלבד.

לא ניתם ליישם  ולהמחיש את הטכנולוגיה המתקדמת בתעסוקת היום-יום, באמצעי הפתוח ,הייצור והשירות המתקדמים ובשיטות העבודה החדישות הנגזרות מן הטכנולוגיה בכיתה רגילה בה מלמד המורה באופן מסורתי קבוצת תלמידים היושבת מולו. למורים חסק ידע מעודכן הם סובלים ממחסור בציוד יקר  ולא  מסוגלים להעביר תכנים מתקדמים הדורשים  סביבה  והדרכה של "העולם האמיתי".

בתכני ההתנסות בתעשייה לעומת זאת התכנים הטכנולוגיים המתקדמים מוטמעים  באופן בלתי אמצעי וטבעי תוך התמודדות מעשית פרויקטאלית בהדרכת אנשים מן מאותו "עולם אמיתי"

גישה זו המוכרת בעולם כ Work Based Learning מהווה השלמה ללימודי בית הספר. היא אינה מחליפה את הלימוד בכיתה אבל ללא "החשיבה מחוץ לקופסה" החינוכית שהיא מייצגת הלימודים יישארו תמיד חסרים ופגומים.

יתרון נוסף של התכנית היא גמישותה  המתחייבת מתוך החיבור  המהותי שלה לה אל שוק העבודה. היות ועולם התעסוקה מעדכן עצמו באופן שוטף על בסיס ההתפתחויות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר, נשארת התוכנית מאד דינמית ואדפטיבית שתי מיומנויוית יסוד מרכזיות להשתלבות  בשור העבודה המשתנה.

הניסיון בארץ ובעולם מראה על יתרונות נוספים:

• ההתנסות החווייתית מייצרת משקע חזק אצל התלמידים וחורטת את רישומה למשך תקופה ארוכה. אין עדיין הוכחה מדעית מסודרת לכך אבל הספרות המקצועית מגבה הבנה זאת בצורה ברורה.
• העולם החינוכי מתלבט מאד כיצד להטמיע בתלמידים כישורים "רכים" או מיומנויות יסוד הנדרשים להצלחה בעולם התעסוקה. ההתחככות עם האופן בו כישורים אלו באים לידי ביטוי בשטח הם אולי הדרך הטובה ביותר להטמיעם (לדוגמא: השתתפות בישיבות צוות יומיות בעולמות התוכנה הם השיעור האולטימטיבי בהטמעת הערך של עבודת צוות)

מערך החינוך הטכנולוגי שם לעצמו להיות  החלוץ ביישום גישה חדשנית זו בישראל. הניסיון שנצבר במהלך השנים האחרונות מאפשר לשפר את יישום הגישה באופן שוטף ולהרחיב אותו לקבוצות אוכלוסייה רחבות ( הדבר נעשה למשל בהצלחה רבה בקרב אוכלוסיית נוער בסיכון).

לכאורה אין סיבה להגביל את התפיסה החינוכית רק למקצועות הלימוד הטכנולוגיים. תלמידי מדעים שייחשפו למעבדות המחקר האוניברסיטאיות, תלמידי התיאטרון שייחשפו לעולם הבמה, ותלמידי מדעי הרוח שייחשפו לכינוסים מדעיים, לדיאלוגים עם מובילי דעה וכו' יקבלו כולם הכשרה משלימה מצויינת.

במשך שנים רבות בנו בתי הספר גדרות גבוהות (שלא לומר חומות) מסביבם והשאירו את מלאכת ההוראה לצוותי ההוראה המסורים.

כדי להשאר רלבנטיים ,על מערכת החינוך להנמיך מאד את הגדרות הללו ולהושיט יד אל הסביבה האמיתית. המאות הרבות של המפעלים, החברות ומקומות העבודה בהם  לומדם התלמידים את טכנולוגיית העולם המשתנה בזמן אמיתי, מעידים כי הסביבה הזו מצידה  הזו  פותחת זרועותיה לאמץ את הדור הצעיר.